לחגוג הגשמות – תמיד

למה כל כך חשוב לחגוג הגשמות?

הגשמה היא משהו שרצינו שיקרה – וקרה.
אנו חיים עם רשימה מאוד גדולה של משאלות שאנו רוצים להגשים.
על פי הHUNA, "אנרגיה זורמת לאן שאני מפנה את תשומת הלב שלי", וכך אנו מגשימים.
כלומר, ככל שניתן יותר תשומת לב להגשמות שלנו בחיים, כך תגדל כמות ההגשמות.
במשך היום, מתרחשים בחיינו אין ספור דברים בדיוק כפי שאנו רוצים, והרבה מאוד מהם מובנים מאליהם.
למשל, תמיד יש בגדים ללבוש כשפותחים את ארון הבגדים.
גם אם אנו לא תמיד אוהבים את כולם, לרוב לא יקרה מצב שלא תוכלו לצאת מהבית מחוסר ביגוד מינימלי.

או, לדוגמה, תמיד יש לנו אפשרות לאכול משהו (גם אם זה לא בדיוק לפי הטעם המדויק שלנו). להגשמות האלה, שהן כביכול "דברים רגילים ומובנים מאליהם" שמתרחשים בחיינו, אנו לא נותנים תשומת לב מיוחדת, ולרוב הם מתקיימים לידנו בלי שנשלח לעברם ולו מבט אחד.
כן, לארוחה חגיגית או לבגד מחמיא אנו יכולים לתת חשיבות, אבל מה כל כך מיוחד בכך שתמיד יש לי משהו ללבוש בארון?

אם פתאום היינו פותחים את הארון והוא היה ריק, אותו מצב ,שעד כה היה מובן מאליו, היה הופך לדבר מיוחד. להמשיך לקרוא

מה הקשר בין סילביה המחוזרת והשלום במזרח התיכון

קריסטינה מתארחת בתכנית רדיו כל השלום

מה הקשר בין אישה שמתקשה להיכנס להריון לבין הפלסטינים ואנחנו?
מה עוד נחוץ לנו מלבד להכיר את הרצון לשלום ולפעול במרץ למענו?

איזה פסולת כדאי לזהות ולנקות, לפני ששותלים?
איך מייצרים את המציאות שאנחנו רוצים, למרות כל המכשולים?

מה קורה כאשר מה שאדם אחד רוצה נוגע לאנשים אחרים, שאולי אינם רוצים?
ומה זה שמאניזם עירוני?

האזינו לקריסטינה בר-סלע, מורה, מרפאה ומדריכה בשיטת ההונה HUNA שהיא שמאניזם שבא מהוואי.
היא יכולה ללמד אתכם איך להשתמש בכוח המחשבה כדי ליצור מציאות רצויה ולהגשים משאלות.
הקשיבו היטב, כדי שתוכלו לפעול ביתר יעילות, אם אתם באמת רוצים שלום.

אלוהה לכולם ! "חיים אחרים"

מאת:מיה הוד
20/09/07

ערב אחד, כשסרג' קהילי קינג היה בן 14, השתוללה בחוץ סופת ברקים אדירה. אמו פחדה, ובהישמע הרעמים הראשונים היא לקחה את כל הילדים והכלב להתחבא במטבח. סרג' עמד להצטרף אליהם כשאביו הורה לו לבוא אחריו החוצה. הרעמים היו חזקים ולוו בהבזקי ברקים מכל הכיוונים, אבל סרג' יצא איתו למרות הפחד.
כשעמדו יחד במרפסת חיבק אותו אביו ואמר שאין ממה לדאוג, כי אם ברק יפגע בנו נמות כל כך מהר שאפילו לא נשים לב, ולכן מוטב שנהנה מהיופי של מה שאנחנו רואים. כשסרג' התחיל להסתכל על ברקים במקום לפחד מהם, התחיל המסע השמאני שלו.

קהילי הוא שם המשפחה ההוואיית המאמצת של סרג', וקינג הוא שמו של אביו. אביו היה רופא, דיפלומט ושמאן, וכשסרג' היה בן 14 קידש אותו בטקס חניכה לדרך השמאניזם ההוואיי. כעבור שנתיים הוא מת, וכשסרג' התגייס לצבא משפחתו של אביו יצרה עימו קשר והמשיכה לאמן אותו. בגיל 18 הוא אומץ כנכד לג'וזף קהילי מהאי קאוואי, והפך לחלק מהמשפחה. את האימון בבית קהילי הוא המשיך בתרגול שמאני במדינות אפריקה המערבית, שנמשך שבע שנים. לאחר מכן העמיק במסורות אחרות בעולם. היום הוא מלמד כיצד להשתמש בשיטות שמאניות לריפוי ולעזרה בגילוי היכולת היצירתית לשנות את החיים. כשהחל ללמד אנשים מערביים הבין סרג' שאם אין בימינו זמן לטקסים ולפולחנים, כדאי למסור את התורה בדרך שתתאים גם לחיי המערב, ואז הגה את השמאניזם האורבני – ההונה (huna, בהוואיית: הסוד). להמשיך לקרוא

להיצמד לאמת שלנו

אירה היא חברה קרובה שלי. בצעירותה הייתה בחורה אופטימית, עליזה ומלאת אנרגיה, שנהנתה מהחיים ולא הייתה מפסידה אף הזדמנות לרקוד. למרות שסבלה מקשיי למידה והייתה מאחרת כרונית, המחסומים האלו לא עצרו אותה מלסיים תיכון עם ציונים מעל הממוצע. השעון הביולוגי של מאירה הכתיב לה חיי-לילה. כל השבוע היתה הולכת לשון בזריחה וקמה בצהריים סביב השעה שתיים בצהרים.

כשהתחתנה עם עופר, גילתה שלבעל הטרי יש שעות מאוד שונות משלה. הוא נהג ללכת לישון לקראת חצות ולקום בשבע בבוקר. כדי לבלות איתו בשעות בהן הוא ער, היא התחילה לשנות את הרוטינה שלה וכמעט בלי לשים לב, התחילה לקום מוקדם בבוקר, למרות הקושי. את הבוקר הייתה מבלה בתוך סוג של ערפל שהתחיל להתבהר לקראת הצהריים ועד אז תפקודה היה איטי ומבולבל. אלה פשוט לא היו השעות שלה. להמשיך לקרוא

לחיות באושר בלתי תלוי בדבר

לחיות באושר טבעי שזורם מבפנים והוא לא קשור בנסיבות חיצוניות, זו משאלת העל ומשאלת ה 'אם' הכוללת בתוכה את כל המשאלות.

במבט ראשון כזה דבר נשמע בלתי אפשרי. אנו כל כך תלויים בעולם החיצוני כדי לשמוח שאין באפשרותנו לדמיין אופציה כזאת.

מה, איך אני אהיה מאושרת, אם עדיין לא מצאתי את בן זוגי המיועד? כך אמרה לי תלמידה שהנושא מאד עניין אותה.

אז היא פגשה בחור שהקסים אותה. גם הוא התאהב בה ולאחר זמן קצר יחסית החליטו להתחתן. להמשיך לקרוא

הורות אשמה ומה שביניהם

אחת מתלמידותי, בתיה, ביקשה להתייעץ איתי לגבי הבעיה שיש לה עם ילדיה, ובאופן ספציפי יותר, לגבי הבעיה שיש לבנה, עדו, בבית-הספר.

המורה של עידו, בנה בן התשע של בתיה, הציגה בפניה תלונות חמורות לגבי ההתנהגות שלו בכיתה: הוא מדבר בלי הפסקה, לא מרוכז, מפריע בשיעורים, ולפעמים אף מגלה סימני אלימות. הילדים האחרים לא כל-כך אוהבים אותו והוא חווה דחייה. לבתיה ברור שגם המורה לא אוהבת את בנה.

שאלתי אותה מה היא עצמה מרגישה כלפי הילד, והיא ענתה לי שהיא כועסת עליו מאוד וגם מאוכזבת ממנו. היא ציפתה שיצליח, וקשה לה מאוד לקבל את העובדה שבנה נחשב לילד "בעייתי".

בתיה היתה מאוד רוצה לעזור לעדו ומנסה להסתיר ממנו את תחושותיה, משום שמובן שאינה רוצה להכביד עליו. אבל, מעבר לכל, היא חווה תחושה עמוקה שמכרסמת אותה מבפנים: שהיא אם לא מספיק טובה, ושלו היא היתה שונה, טובה יותר, הדברים היו מתנהלים אחרת. להמשיך לקרוא

מאמר אורח – הפילוסופיה של הונה

מאת: סרג' קהילי קינג

ככל שזה חשוב שתהיה לנו פילוסופיית חיים, לא פחות חשוב שיהיו לנו קווים מנחים לגבי יישום הפילוסופיה הזאת ביומיום. אשתף אתכם ב"תבנית" בה אני משתמש כל בוקר, בהתאם להונה, כדי להזכיר לעצמי את הפילוסופיה שלי, לטהר את מוחי, להבהיר לעצמי את מטרותיי, לייצב את רגשותיי ותחושותיי בהרמוניה, להרפות את גופי ולטעון אותו לקראת פעילויות היום. אני עושה זאת כל בוקר כאילו הייתי המורה של עצמי. ביום עמוס, אני מקצר, אך כשיש לי יותר פנאי, אני מאריך בזה.

היו מודעים לכך שהעולם הוא מה שאתם חושבים שהוא. כך לפי ההונה. אז תחליטו במה רצונכם להאמין היום. זה תלוי בכם. אף אחד לא מכריח אתכם לחשוב כך או אחרת. זה לגמרי תלוי בכם אם לחשוב שהעולם הוא מקום של מאבק, כאב וסכנה, או מקום של יופי, אור וקסם. אירועים חיצוניים לא מכתיבים את רגשותיכם, אך הדרך בה תפרשו את האירועים, אכן תשפיע עליכם.

היו חופשיים, כי אין מגבלות, היו חופשיים לאפשר לעצמכם לשנות דעתכם. המון אנשים מגבילים את עצמם שלא צורך, כי אינם מרגישים ראויים לאושר או להצלחה, בגלל משהו שהם עשו או לא עשו בעבר. אם זוהי הבעיה שלכם, עליכם לסלוח לעצמכם ולהמשיך הלאה, או להיות אסורים בשלשלאות אשר ליפפתם ונעלתם סביב עצמכם כאשר רק בידכם המפתח. להמשיך לקרוא

מחשבה מייצרת מציאות

כשהייתי בת 15, למדה בכיתה שלי נערה בשם סילביה סרסאנו. היא לא היתה בחורה יפה, ולא אגזים אם אומר שהיתה מכוערת – עיני צפרדע בולטות, אף רחב ושטוח ופה גדול מדי. היא לא היתה נחמדה או נדיבה, וגם לא חכמה.

אבל מה שבלט מאוד אצלה, באופן שלא הצלחתי לתפוס, היתה ההצלחה האדירה לה זכתה בקרב הבנים. בכל מסיבה ישבו הבנות בצד, וחיכו שהבנים יזמינו אותן לרקוד. סילביה תמיד זכתה להזמנה הראשונה, ולא חזרה לשבת עד סוף המסיבה. אני, לעומתה, חיכיתי לפעמים המון זמן עד שהזמינו אותי לרקוד. ישבתי שקטה ומיואשת, וראיתי את סילביה המכוערת רוקדת, בלי להבין איך היא עושה את זה.

לעיתים קרובות חיכו לסילביה בחורים בשער בית הספר בסוף יום הלימודים, כדי ללוות אותה לתחנת האוטובוס. היא התייחסה למעריצים שלה בבוז, והם המשיכו ללוות אותה בנאמנות. בזמן שצעדתי לבד לתחנה, תהיתי בקנאה מה הפך אותה לכל כך מושכת עבור הבנים, למרות המראה והאופי שלה. פעם אחת אפילו נחת בכיתה מטוס נייר באמצע השיעור, ועליו שיר אהבה לסילביה.

יום אחד, הלכתי אליה במסגרת תרגיל שקיבלנו בבית הספר. מאחר שלא היינו חברות, זה היה הביקור הראשון שלי בביתה. לא היה בבית אף סימן לאב. אמא של סילביה היתה כל מה שהיה לה. אחרי שאכלנו, ביליתי בחברת סילביה ואימה. אמא של סילביה התייחסה אליה בכבוד רב ולא הפסיקה להמטיר עליה מחמאות על יופייה ועל חוכמתה. היה ברור שהיא אוהבת את סילביה, ושבתה חלק חשוב מחייה. לא משנה מה סילביה הייתה אומרת, פניה של אמה היו קורנות מגאווה. היא הייתה קוראת לה "נסיכה יפהפייה" ומשבחת אותה על מראה החיצוני. שמעתי אותה אומרת: "איזה עיניים מדהימות יש לך" וגם "את הכי יפה מכל החברות שלך", "היום את נראית כמו דוגמנית" או "גם אם את לובשת שק של תפוחי אדמה הוא הופך להיות שמלת נשף עלייך". כמה פעמים היא הייתה חוזרת על המשפט הבא:"אין גבר שיעמוד בקסמייך". להמשיך לקרוא

להיות שמאן בעיר

בטיסה בינלאומית המטוס נכנס לכיס אויר והוא מתחיל לרטוט, והנוסעים מתבקשים להחגר.

מתח בחלל, הנוסעים מסתכלים מסביב כדי לקבל בטחון שהכל בסדר, למרות חוסר היציבות של המטוס.

נוסע אחד סוגר עיניים. על פני השטח הוא נראה מאוד רגוע. אולי הוא נח או אפילו נרדם. אבל האמת היא שהוא עמוק במימד אחר. הוא מתמזג עם הרוחות שעוטפות את המטוס בשימוש בטכניקה שמאנית מסויימת, מתקשר איתן וגורם להן להירגע. אחרי כמה דקות, הרוחות נפסקות והטיסה חוזרת להיות נעימה. הנוסעים נרגעים. הנוסע הנראה ישן, עדיין עם עיניים סגורות, מודה על שיתוף הפעולה של שותפיו – כוחות הטבע, ומחייך.

למחרת, בבית חולים שוכב חולה שעומד לעבור ניתוח קשה. הוא מבוגר מאוד ויש סכנה שהוא לא יצא חי מהחדר ניתוח. בעיר אחרת, על פי בקשה של קרוב משפחה, השמאן העירוני הופך את עצמו לחולה ומבצע תהליך של ריפוי שמאני(תהליך זה נקרא גרוק). למחרת בבוקר, הרופאים מגלים שיפור כל כך משמעותי במצבו של החולה, שהם מחליטים לוותר על הניתוח בכלל. הם, וגם החולה, לא ידעו אי פעם מה גרם לשינוי הבלתי אמין במצב החולה. להמשיך לקרוא

לדעת בדיוק מה רוצים

לפני עשרים שנה למדתי שכדי להגשים את משאלותי, עלי קודם כל להגדיר באופן ברור את מה שאני רוצה.
המשאלה שלי היתה למצוא בן זוג אוהב שמתאים לי. קניתי מחברת שהקדשתי לכתיבת המשאלות שלי
(ולכן כיניתי אותה "מחברת משאלות") וערכתי בה רשימה ארוכה של התכונות שרציתי בנסיך חלומותי.
קראתי לרשימה הזו "רשימת קניות" מכיוון שכשהולכים לערוך קניות בסופר, אם מכינים מראש רשימה ברורה של הדברים שרוצים, קל הרבה יותר לחפש ולמצוא אותם.

בתקופה הזו עדיין הייתי עולה חדשה מארגנטינה, אך הייתי כבר אם חד הורית. גרתי בצומת פת בירושלים, שכונה של אנשים קשי יום, וניקיתי בתים לפרנסתי. להפתעתי, למרות הספקות הרבים שהיו לי לגבי היכולת שלי למשוך אל חיי בחור מיוחד כפי שאיחלתי לעצמי, חלפו רק שבועות אחדים מאז שערכתי את הרשימה ועד שהציעו לי להכיר מישהו. אחת מהנשים שעבדתי אצלן, אשה נחמדה מאוד, סיפרה לי על בחור בשם בן-ציון. הוא היה עולה חדש מארצות-הברית, והיא רצתה להכיר בינינו משום שחשבה שאנחנו מתאימים. אני הסכמתי והיא אירגנה לנו פגישה.

כשהכרנו, היתה בינינו משיכה מיידית ואני מאוד התלהבתי ממנו. בן-ציון היה מוזיקאי, עסק במקרוביוטיקה והיה בחור מאוד רוחני. מצאנו הרבה תחומי עניין משותפים וכשהוא הכיר את בתי, תכלת, שהיתה אז בת שנה, אהב אותה מייד. אהבתו לתכלת לא הפתיעה אותי, משום שעד היום קשה להישאר אדיש לחן שלה, אך לעומת זאת הופתעתי מכך שהוא התלהב גם ממני. וכך, ההתלהבות שלנו זה מזו היתה הדדית.

כשהוא היה מגן בגיטרה שירים שכתב בעצמו, הייתי נמסה ובעיני רוחי ראיתי לבבות מרצדים סביבי. הוא היה מבשל אוכל מקרוביוטי נהדר, וכיוון שבישול אינו אחד מן הכישרונות שלי, הייתי ברקיע השביעי.

אך למרות שיכרון החושים והאוכל הטעים והמזין, לא יכולתי להתעלם מדבר אחד שהפריד בינינו: הוא היה חוזר בתשובה, ואני הייתי (ועודני) חילונית אדוקה. מהר מאוד הנושא עלה כמחסום ביחסים שלנו, ובן-ציון הציע לי ללכת, על חשבונו, לסמינר "דיסקברי" ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. הסמינר הזה נועד ללימוד ולהבנה של עקרונות הדת ושל אורח החיים הדתי. הוא הסביר לי שבעקבות הסמינר אחזור בתשובה. בנוסף, הוא התחיל לספר לי כמה אני ותכלת נהיה יפות בשמלות ארוכות וכמה כיסוי ראש יתאים לי. גם אני ניסיתי לדמיין את עצמי עם כיסוי ראש, אבל לא כל-כך הצלחתי. האמת היא שמאוד התלבטתי – אהבתי אותו וגם חיפשתי מוצא מהחיים הקשים שלי. כשבן-ציון כבר היה צריך לשלם עבור הסמינר משום שההרשמה עמדה להיסגר, החלטתי שזאת לא הדרך שלי, וסיימתי את הקשר איתו.

בעקבות הפרידה התגעגעתי אליו וכאבתי מאוד. בנוסף, פחדתי שהחמצתי את ההזדמנות האחרונה בחיי לאושר.

בכעס חזרתי למחברת המשאלות שלי וקראתי את רשימת הקניות שערכתי. ואז הבנתי משהו חשוב מאוד בנושא הגשמת מציאות: בין התכונות שייחסתי לנסיך החלומות שלי, כללתי גם את התכונה "רוחני", אך לא ציינתי במסגרת הרשימה את המאפיין: "חילוני". למען האמת, הגשמתי בדיוק את מה שכתבתי! כך התברר לי עד כמה זה חשוב לדעת ולהגדיר במדויק את מה שרוצים ומהר ניגשתי לתקן את רשימת הקניות שלי.

וכן, – כעבור כמה חודשים פגשתי את גדעון, בחור רוחני, בעל כישרון בישול וחילוני. גם הוא נשבה בקסמה של בתי, ועד היום הוא בן הזוג המושלם והמתאים עבורי


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע