להיצמד לאמת שלנו

אירה היא חברה קרובה שלי. בצעירותה הייתה בחורה אופטימית, עליזה ומלאת אנרגיה, שנהנתה מהחיים ולא הייתה מפסידה אף הזדמנות לרקוד. למרות שסבלה מקשיי למידה והייתה מאחרת כרונית, המחסומים האלו לא עצרו אותה מלסיים תיכון עם ציונים מעל הממוצע. השעון הביולוגי של מאירה הכתיב לה חיי-לילה. כל השבוע היתה הולכת לשון בזריחה וקמה בצהריים סביב השעה שתיים בצהרים.

כשהתחתנה עם עופר, גילתה שלבעל הטרי יש שעות מאוד שונות משלה. הוא נהג ללכת לישון לקראת חצות ולקום בשבע בבוקר. כדי לבלות איתו בשעות בהן הוא ער, היא התחילה לשנות את הרוטינה שלה וכמעט בלי לשים לב, התחילה לקום מוקדם בבוקר, למרות הקושי. את הבוקר הייתה מבלה בתוך סוג של ערפל שהתחיל להתבהר לקראת הצהריים ועד אז תפקודה היה איטי ומבולבל. אלה פשוט לא היו השעות שלה.

עופר קיבל את מאמציה של מאירה כמובנים מאליהם ואפילו שמח "לחנך" את אשתו הצעירה וללמד אותה את הדרך "הנכונה" לחיות. "בסך הכל", הוא הסביר לה, "אלה השעות הנורמאליות לקום וללכת לישון, כך מתנהגת רוב האנושות", בקיצור: "ככה צריך להיות".

מאז מאירה הפכה את השעות של עופר לעניין שבשגרה. היא גילתה שכדי להיות "אישה טובה" לעופר היא צרכה לעשות עוד דברים שהיא לא כל כך אוהבת, וכתוצאה מכך גם לא מצליחה בהם. עופר ציפה, למשל, שיהיה אוכל חם ובייתי על השולחן בכל ערב. מאירה ניסתה לבשל ושנות נישואיהם לוו במרקים ללא טעם, תבשילים שרופים והרבה תסכול.

כתוצאה מהניסיון שלה להפוך את עצמה למישהי אחרת, מאירה פיתחה, באופן הדרגתי, חוסר סיפוק תמידי וביקורת עצמית גבוהה. בו זמנית היא התחילה לאבד את הצחוק שאפיין אותה ולאט לאט השמחה שלה כבתה. צצו סימנים ראשונים של דיכאון, כמו הזנחה פיזית, השמנה וחוסר הגיינה, כאוס בחפצים שלה, אדישות במערכות יחסים חברתיות ובקריירה, ואפילו אפתיה כלפי הבן הקטן שנולד בינתיים.

אחרי 20 שנות נישואים עופר הודיע למאירה, באופן די פתאומי ומפתיע, שהוא רוצה להתגרש.

למרות השוק והבהלה, ברגע שעופר עזב את הבית קרו כמה שינויים לטובה: מאירה חזרה לשעות השינה הטבעיות שלה. היא הפסיקה לבשל והתחילה ליהנות ממזון שאחרים הכינו: בילתה במסעדות, חיממה אוכל קפוא במיקרו ואכלה אצל חברים.

למרות שלקח למאירה כמה חודשים להסתגל לעובדה שנישואיה הסתיימו, מהר מאוד היא התחילה לשמוח ולצחוק כמו שלא עשתה..20 שנה!

מאירה חזרה לאמת שלה ויחד עמה חזרה השמחה.

כשאנו נצמדים לאמת שלנו, תהיה אשר תהיה, אנו במיטבנו, אנו מחוברים לאני הגבוה שלנו ונוכל לממש את הפוטנציאל שלנו. סימנים המעידים על החיבור לאמת שלנו, הם: השמחה, ההתלהבות והחיוניות שאנו חשים במשך היום (או במקרה של מאירה – במשך הלילה…)


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע