הגשמה

האם יש סכנה להפוך להיות בן אדם מתנשא?

בסוף השבוע האחרון בתאריך 11.11.11 מצאתי את עצמי באזור מאד אהוב עלי, במדבר יהודה, באמצע פסטיבל נטראז'.

העוצמה של המדבר, הירח המלא וריכוז גבוה של אנשים עם מוכנות לפתוח את הלב, היו מתכון אידאלי להתרוממות הרוח שלי.

היתה לי זכות להנחות 2 סדנאות ולמרות שהתכוונתי להעביר חומר בנושא מציאת זוגיות, מצאתי את עצמי משנה כיוון ונושא.

מרגע שעלה המושג הערכה עצמית לאויר – הרגשתי שיש בקשה סמויה להעמיק בנושא. להמשיך לקרוא

התדר המסתורי של יום כיפור

לפני כ-20 שנה, כשנה לפני שהכרתי את גדעון, בן זוגי היום, 

גרתי בשכונת נחלאות בירושלים עם בתי הקטנה תכלת.

הייתי חד הורית.

השכונה הזאת היתה מעורבת – חילונית ודתית

גר שם רב 'מקובל' שסיפרו עליו שהגשים יונים מתוך היד שלו,

השכן שלי היה מורה ליוגה ולידו גר בחור צעיר מאנגליה שעסק בריפוי אנרגטי .

השכונה היתה מאד רוחנית,

והחוויה של יום כיפור שחוויתי שם היתה העוצמתית ביותר בחיי.

להמשיך לקרוא

כך מירב יצרה מציאות

שלום לכם,

רציתי לשתף אתכם במייל שקיבלתי מתלמידה יקרה וותיקה לגבי יצירת מציאות.

היא הסכימה שאפרסם את הסיפור שלה אך ביקשה שלא אציין את שמה. בנוסף היא צרפה גם תמונה וגם בה לא תראו את פניה.

"הי קריסטינה,
מה שלומך? מקווה שהכל בטוב 

רציתי לספר לך סיפור קטן ומשעשע שקרה לי לאחרונה.

בעקבות השתתפותי בסדנת ההונה בשבוע שעבר – חזרתי לעיין בספר שכתב ד"ר סרג' קהילי קינג שקיבלתי ממך בזמנו.
בספר מדובר על טכניקות שונות של דמיון ויצירת מציאות וד"ר קינג סיפר בו על "ניסוי" שעשה בהתמקדותו בדימוי יוצא דופן כלשהו, מתוך ציפייה שהתמקדות זו תיצור את מימושו של הדבר במציאות. הוא התמקד ב'ציפורן כחולה' ומפרט בספר כיצד כעבור שלושה ימים סיפרה לו אשתו על אדם שנתן לאשתו ציפורניים כחולות במתנה ליום הולדתה.

להמשיך לקרוא

פתאום עבר עלינו סוג של צונמי

ב- 24 השעות האחרונות, פתאום עבר עלינו סוג של צונמי.

הארועים שהתרחשו מעוררים אצל כולנו תגובות חריפות וקיצוניות: המון צער, דאגה, כעס וחוסר בטחון לגבי המשך החיים "השגרתיים" בארץ וכל אחד שואל את עצמו בלב "מה יהיה?"

להתמקד במה שקרה לא יתקן, ישפר או ירפא את המצב.

להמשיך לקרוא

העולם הוא מה שאתה חושב שהוא

העיקרון הראשון של הונה אומר: "העולם הוא מה שאתה חושב שהוא".
משמעותו של משפט זה שהעולם שכל אחד  פוגש, העולם הגשמי, שכולל אותך,
את כל העולם שסביבך וכל מה שקורה בתוכו – הוא השתקפות מדויקת של העולם הפנימי שלך. 

מה שקורה בעולמך איננו מקרי.
הוא לא קורה בגלל הגורל ולא בגלל המזל, אלא הוא תוצאה ישירה של העולם הפנימי הזה.

להמשיך לקרוא

לוותר או להתעקש

לעתים, אנו מתחילים לעבוד לקראת הגשמה מסוימת ונתקעים בחוסר תוצאות.
אנו ממשיכים לעשות את הפעולות שלדעתנו יביאו לנו את התוצאות הרצויות, אך עדיין הן לא מגיעות,
או מגיעות באופן חלקי בלבד.

באיזה שהוא שלב, כשמגלים שהמאמץ ממשיך והתסכול מתגבר, עולה הספק אם המטרה נכונה,
אם שווה להמשיך להשקיע אנרגיה וזמן (ולפעמים גם כסף) ואם לא יותר חכם לוותר עליה.

הרגע הזה הוא נקודה קריטית בהצלחת ההגשמות שלנו.

אם נוותר בנקודה זאת, עלול להישאר ספק פנימי אם עשינו נכון, אם לא היינו צריכים להתעקש יותר. ואם נמשיך ועדיין לא נראה תוצאות, נשאל את עצמנו אם לא היינו צריכים לוותר יותר מוקדם ולחסוך לעצמנו תסכול, אנרגיה וזמן מיותר.

איך נדע מה לעשות?
הנה כמה הנחיות שיוכלו לסייע לכם בזמן הזה.

להמשיך לקרוא

הערכה עצמית עם סרג' קהילי

ד"ר סרג' קהילי קינג מרצה על הערכה עצמית בסדרת סרטוני הוידאו

לחגוג הגשמות – תמיד

למה כל כך חשוב לחגוג הגשמות?

הגשמה היא משהו שרצינו שיקרה – וקרה.
אנו חיים עם רשימה מאוד גדולה של משאלות שאנו רוצים להגשים.
על פי הHUNA, "אנרגיה זורמת לאן שאני מפנה את תשומת הלב שלי", וכך אנו מגשימים.
כלומר, ככל שניתן יותר תשומת לב להגשמות שלנו בחיים, כך תגדל כמות ההגשמות.
במשך היום, מתרחשים בחיינו אין ספור דברים בדיוק כפי שאנו רוצים, והרבה מאוד מהם מובנים מאליהם.
למשל, תמיד יש בגדים ללבוש כשפותחים את ארון הבגדים.
גם אם אנו לא תמיד אוהבים את כולם, לרוב לא יקרה מצב שלא תוכלו לצאת מהבית מחוסר ביגוד מינימלי.

או, לדוגמה, תמיד יש לנו אפשרות לאכול משהו (גם אם זה לא בדיוק לפי הטעם המדויק שלנו). להגשמות האלה, שהן כביכול "דברים רגילים ומובנים מאליהם" שמתרחשים בחיינו, אנו לא נותנים תשומת לב מיוחדת, ולרוב הם מתקיימים לידנו בלי שנשלח לעברם ולו מבט אחד.
כן, לארוחה חגיגית או לבגד מחמיא אנו יכולים לתת חשיבות, אבל מה כל כך מיוחד בכך שתמיד יש לי משהו ללבוש בארון?

אם פתאום היינו פותחים את הארון והוא היה ריק, אותו מצב ,שעד כה היה מובן מאליו, היה הופך לדבר מיוחד. להמשיך לקרוא

אלוהה לכולם ! "חיים אחרים"

מאת:מיה הוד
20/09/07

ערב אחד, כשסרג' קהילי קינג היה בן 14, השתוללה בחוץ סופת ברקים אדירה. אמו פחדה, ובהישמע הרעמים הראשונים היא לקחה את כל הילדים והכלב להתחבא במטבח. סרג' עמד להצטרף אליהם כשאביו הורה לו לבוא אחריו החוצה. הרעמים היו חזקים ולוו בהבזקי ברקים מכל הכיוונים, אבל סרג' יצא איתו למרות הפחד.
כשעמדו יחד במרפסת חיבק אותו אביו ואמר שאין ממה לדאוג, כי אם ברק יפגע בנו נמות כל כך מהר שאפילו לא נשים לב, ולכן מוטב שנהנה מהיופי של מה שאנחנו רואים. כשסרג' התחיל להסתכל על ברקים במקום לפחד מהם, התחיל המסע השמאני שלו.

קהילי הוא שם המשפחה ההוואיית המאמצת של סרג', וקינג הוא שמו של אביו. אביו היה רופא, דיפלומט ושמאן, וכשסרג' היה בן 14 קידש אותו בטקס חניכה לדרך השמאניזם ההוואיי. כעבור שנתיים הוא מת, וכשסרג' התגייס לצבא משפחתו של אביו יצרה עימו קשר והמשיכה לאמן אותו. בגיל 18 הוא אומץ כנכד לג'וזף קהילי מהאי קאוואי, והפך לחלק מהמשפחה. את האימון בבית קהילי הוא המשיך בתרגול שמאני במדינות אפריקה המערבית, שנמשך שבע שנים. לאחר מכן העמיק במסורות אחרות בעולם. היום הוא מלמד כיצד להשתמש בשיטות שמאניות לריפוי ולעזרה בגילוי היכולת היצירתית לשנות את החיים. כשהחל ללמד אנשים מערביים הבין סרג' שאם אין בימינו זמן לטקסים ולפולחנים, כדאי למסור את התורה בדרך שתתאים גם לחיי המערב, ואז הגה את השמאניזם האורבני – ההונה (huna, בהוואיית: הסוד). להמשיך לקרוא

לדעת בדיוק מה רוצים

לפני עשרים שנה למדתי שכדי להגשים את משאלותי, עלי קודם כל להגדיר באופן ברור את מה שאני רוצה.
המשאלה שלי היתה למצוא בן זוג אוהב שמתאים לי. קניתי מחברת שהקדשתי לכתיבת המשאלות שלי
(ולכן כיניתי אותה "מחברת משאלות") וערכתי בה רשימה ארוכה של התכונות שרציתי בנסיך חלומותי.
קראתי לרשימה הזו "רשימת קניות" מכיוון שכשהולכים לערוך קניות בסופר, אם מכינים מראש רשימה ברורה של הדברים שרוצים, קל הרבה יותר לחפש ולמצוא אותם.

בתקופה הזו עדיין הייתי עולה חדשה מארגנטינה, אך הייתי כבר אם חד הורית. גרתי בצומת פת בירושלים, שכונה של אנשים קשי יום, וניקיתי בתים לפרנסתי. להפתעתי, למרות הספקות הרבים שהיו לי לגבי היכולת שלי למשוך אל חיי בחור מיוחד כפי שאיחלתי לעצמי, חלפו רק שבועות אחדים מאז שערכתי את הרשימה ועד שהציעו לי להכיר מישהו. אחת מהנשים שעבדתי אצלן, אשה נחמדה מאוד, סיפרה לי על בחור בשם בן-ציון. הוא היה עולה חדש מארצות-הברית, והיא רצתה להכיר בינינו משום שחשבה שאנחנו מתאימים. אני הסכמתי והיא אירגנה לנו פגישה.

כשהכרנו, היתה בינינו משיכה מיידית ואני מאוד התלהבתי ממנו. בן-ציון היה מוזיקאי, עסק במקרוביוטיקה והיה בחור מאוד רוחני. מצאנו הרבה תחומי עניין משותפים וכשהוא הכיר את בתי, תכלת, שהיתה אז בת שנה, אהב אותה מייד. אהבתו לתכלת לא הפתיעה אותי, משום שעד היום קשה להישאר אדיש לחן שלה, אך לעומת זאת הופתעתי מכך שהוא התלהב גם ממני. וכך, ההתלהבות שלנו זה מזו היתה הדדית.

כשהוא היה מגן בגיטרה שירים שכתב בעצמו, הייתי נמסה ובעיני רוחי ראיתי לבבות מרצדים סביבי. הוא היה מבשל אוכל מקרוביוטי נהדר, וכיוון שבישול אינו אחד מן הכישרונות שלי, הייתי ברקיע השביעי.

אך למרות שיכרון החושים והאוכל הטעים והמזין, לא יכולתי להתעלם מדבר אחד שהפריד בינינו: הוא היה חוזר בתשובה, ואני הייתי (ועודני) חילונית אדוקה. מהר מאוד הנושא עלה כמחסום ביחסים שלנו, ובן-ציון הציע לי ללכת, על חשבונו, לסמינר "דיסקברי" ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. הסמינר הזה נועד ללימוד ולהבנה של עקרונות הדת ושל אורח החיים הדתי. הוא הסביר לי שבעקבות הסמינר אחזור בתשובה. בנוסף, הוא התחיל לספר לי כמה אני ותכלת נהיה יפות בשמלות ארוכות וכמה כיסוי ראש יתאים לי. גם אני ניסיתי לדמיין את עצמי עם כיסוי ראש, אבל לא כל-כך הצלחתי. האמת היא שמאוד התלבטתי – אהבתי אותו וגם חיפשתי מוצא מהחיים הקשים שלי. כשבן-ציון כבר היה צריך לשלם עבור הסמינר משום שההרשמה עמדה להיסגר, החלטתי שזאת לא הדרך שלי, וסיימתי את הקשר איתו.

בעקבות הפרידה התגעגעתי אליו וכאבתי מאוד. בנוסף, פחדתי שהחמצתי את ההזדמנות האחרונה בחיי לאושר.

בכעס חזרתי למחברת המשאלות שלי וקראתי את רשימת הקניות שערכתי. ואז הבנתי משהו חשוב מאוד בנושא הגשמת מציאות: בין התכונות שייחסתי לנסיך החלומות שלי, כללתי גם את התכונה "רוחני", אך לא ציינתי במסגרת הרשימה את המאפיין: "חילוני". למען האמת, הגשמתי בדיוק את מה שכתבתי! כך התברר לי עד כמה זה חשוב לדעת ולהגדיר במדויק את מה שרוצים ומהר ניגשתי לתקן את רשימת הקניות שלי.

וכן, – כעבור כמה חודשים פגשתי את גדעון, בחור רוחני, בעל כישרון בישול וחילוני. גם הוא נשבה בקסמה של בתי, ועד היום הוא בן הזוג המושלם והמתאים עבורי


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע