הערכה עצמית

האם יש סכנה להפוך להיות בן אדם מתנשא?

בסוף השבוע האחרון בתאריך 11.11.11 מצאתי את עצמי באזור מאד אהוב עלי, במדבר יהודה, באמצע פסטיבל נטראז'.

העוצמה של המדבר, הירח המלא וריכוז גבוה של אנשים עם מוכנות לפתוח את הלב, היו מתכון אידאלי להתרוממות הרוח שלי.

היתה לי זכות להנחות 2 סדנאות ולמרות שהתכוונתי להעביר חומר בנושא מציאת זוגיות, מצאתי את עצמי משנה כיוון ונושא.

מרגע שעלה המושג הערכה עצמית לאויר – הרגשתי שיש בקשה סמויה להעמיק בנושא. להמשיך לקרוא

למה דווקא עכשיו זה קורה


למה בדיוק עכשיו התעורר העם והתחיל לצאת לרחוב ולהפגין?
מה קרה בשבועות האחרונים שהדליק את המאבק?

מה גרם לאותם האנשים, שעד עכשיו ישבו כל אחד בביתו וקיטרו על המצב אך לא עשו דבר כי "ממילא זה לא יעזור" 
להקים אוהל באמצע התנועה והזיהום של תל אביב, בתנאי מעברה?

מה דחף פתאום 150,000 איש מכל הקשת החברתית והפוליטית של הארץ לצאת ביחד ולהפגין למרות החום והצפיפות, למרות שקל יותר לשבת מול המסך ולהגיד, "טוב, בוא נראה מה קורה ברחוב.."

על פני השטח לא היה איזשהו מקרה ספציפי דרמטי שאפשר להצביע עליו בחודש האחרון.

גם לא קרה שום דבר דרסטי בשנה האחרונה שיכול להסביר את התופעה הזו.

אולם על פי ההונה אנו יכולים לראות תהליך שהתרחש באופן בלתי פוסק "מאחורי הקלעים" בתודעה של העם שלנו.

אותה סיבה שגורמת לבן אדם לקום ולעזוב עבודה שלא מספיק מתגמלת אותו, בזמן נתון מסויים ולא לפני, 
אותה סיבה שדוחפת אישה מוכה להחליט יום אחד שהיא לא מוכנה יותר לקבל מכות ולא לפני כן, 
אותו תהליך התרחש גם בתודעה של העם שלנו.

זהו תהליך של הגברת ההערכה העצמית של העם – כעם.

להמשך המאמר

לוותר או להתעקש

לעתים, אנו מתחילים לעבוד לקראת הגשמה מסוימת ונתקעים בחוסר תוצאות.
אנו ממשיכים לעשות את הפעולות שלדעתנו יביאו לנו את התוצאות הרצויות, אך עדיין הן לא מגיעות,
או מגיעות באופן חלקי בלבד.

באיזה שהוא שלב, כשמגלים שהמאמץ ממשיך והתסכול מתגבר, עולה הספק אם המטרה נכונה,
אם שווה להמשיך להשקיע אנרגיה וזמן (ולפעמים גם כסף) ואם לא יותר חכם לוותר עליה.

הרגע הזה הוא נקודה קריטית בהצלחת ההגשמות שלנו.

אם נוותר בנקודה זאת, עלול להישאר ספק פנימי אם עשינו נכון, אם לא היינו צריכים להתעקש יותר. ואם נמשיך ועדיין לא נראה תוצאות, נשאל את עצמנו אם לא היינו צריכים לוותר יותר מוקדם ולחסוך לעצמנו תסכול, אנרגיה וזמן מיותר.

איך נדע מה לעשות?
הנה כמה הנחיות שיוכלו לסייע לכם בזמן הזה.

להמשיך לקרוא

הערכה עצמית עם סרג' קהילי

ד"ר סרג' קהילי קינג מרצה על הערכה עצמית בסדרת סרטוני הוידאו

אושר בלתי תלוי בדבר


ניתן לחיות באושר בלתי תלוי בדבר?

לחיות באושר טבעי שזורם מבפנים והוא לא קשור בנסיבות חיצוניות, זו משאלת העל ומשאלת ה 'אם' הכוללת בתוכה את כל המשאלות.
במבט ראשון כזה דבר נשמע בלתי אפשרי. אנו כל כך תלויים בעולם החיצוני כדי לשמוח שאין באפשרותנו לדמיין אופציה כזאת.מה, איך אני אהיה מאושרת, אם עדיין לא מצאתי את בן זוגי המיועד? כך אמרה לי תלמידה שהנושא מאד עניין אותה.
אז היא פגשה בחור שהקסים אותה. גם הוא התאהב בה ולאחר זמן קצר יחסית החליטו להתחתן.

פגשתי אותה קצת לפני החתונה ושאלתי אותה אם היא כבר חיה באושר בלתי תלוי בדבר? מה פתאום, איך אפשר? יש לי חתונה על הראש,הרבה מתח והתארגנויות. אחרי הטקס אני אוכל להתחיל לחיות באושר שכזה, אבל לא קודם.
הייתה חתונה מאד יפה ולאחר מכן ציפיתי לשמוע שהיא נמצאת בנקודת מפנה, שהיא מתחילה לחיות באושר בלתי תלוי בדבר.
אני עדיין לא מוכנה, היא אמרה לי, לא ממש התרגלתי לחיים המשותפים עם בן הזוג שלי, אבל ברגע שנתחיל לזרום בטוח זה יקרה. להמשיך לקרוא

למי שייך האושר שלך?

מאת – ד"ר סרג' קהילי קינג

 

לא מזמן, מצאתי את עצמי מאד לא מאושר בגלל משהו שעשה מישהו. ככל שהפכתי פחות ופחות מאושר,   הזכרתי לעצמי שהאושר הוא בחירה, וכמובן שמיד התחלתי להשתמש בטכניקות של HUNA כדי לחזור       ולהיות מאושר  (במיוחד טכניקות DMT, מחילה ומתן רשות).
הבעיה הייתה, שבמקרה זה, הם לא פעלו כמו שציפיתי. אמנם הם סיפקו הקלה מהמתח והפיגו את הכעס,
אך בכל זאת עדיין לא הייתי מאושר.

ואז, התחלתי לחשוב על העדר האושר עצמו. כמובן, שהיה פה ביטוי של "התנגדות" מצידי, אך התנגדות למה? חווית העדר האושר הראשונה שלי נגרמה על ידי התנגדותי וכעסי על מה שמישהו אחר עשה, אך לאחר התרגול שעשיתי עדיין הרגשתי דיכאון כלשהו. אני יודע שדיכאון קשור לתחושות של חוסר שליטה, אך ויתרתי כבר על השליטה באדם שכעסתי עליו, אז מה, אם כן, הייתה הבעיה שלי? להמשיך לקרוא

להיצמד לאמת שלנו

אירה היא חברה קרובה שלי. בצעירותה הייתה בחורה אופטימית, עליזה ומלאת אנרגיה, שנהנתה מהחיים ולא הייתה מפסידה אף הזדמנות לרקוד. למרות שסבלה מקשיי למידה והייתה מאחרת כרונית, המחסומים האלו לא עצרו אותה מלסיים תיכון עם ציונים מעל הממוצע. השעון הביולוגי של מאירה הכתיב לה חיי-לילה. כל השבוע היתה הולכת לשון בזריחה וקמה בצהריים סביב השעה שתיים בצהרים.

כשהתחתנה עם עופר, גילתה שלבעל הטרי יש שעות מאוד שונות משלה. הוא נהג ללכת לישון לקראת חצות ולקום בשבע בבוקר. כדי לבלות איתו בשעות בהן הוא ער, היא התחילה לשנות את הרוטינה שלה וכמעט בלי לשים לב, התחילה לקום מוקדם בבוקר, למרות הקושי. את הבוקר הייתה מבלה בתוך סוג של ערפל שהתחיל להתבהר לקראת הצהריים ועד אז תפקודה היה איטי ומבולבל. אלה פשוט לא היו השעות שלה. להמשיך לקרוא

הורות אשמה ומה שביניהם

אחת מתלמידותי, בתיה, ביקשה להתייעץ איתי לגבי הבעיה שיש לה עם ילדיה, ובאופן ספציפי יותר, לגבי הבעיה שיש לבנה, עדו, בבית-הספר.

המורה של עידו, בנה בן התשע של בתיה, הציגה בפניה תלונות חמורות לגבי ההתנהגות שלו בכיתה: הוא מדבר בלי הפסקה, לא מרוכז, מפריע בשיעורים, ולפעמים אף מגלה סימני אלימות. הילדים האחרים לא כל-כך אוהבים אותו והוא חווה דחייה. לבתיה ברור שגם המורה לא אוהבת את בנה.

שאלתי אותה מה היא עצמה מרגישה כלפי הילד, והיא ענתה לי שהיא כועסת עליו מאוד וגם מאוכזבת ממנו. היא ציפתה שיצליח, וקשה לה מאוד לקבל את העובדה שבנה נחשב לילד "בעייתי".

בתיה היתה מאוד רוצה לעזור לעדו ומנסה להסתיר ממנו את תחושותיה, משום שמובן שאינה רוצה להכביד עליו. אבל, מעבר לכל, היא חווה תחושה עמוקה שמכרסמת אותה מבפנים: שהיא אם לא מספיק טובה, ושלו היא היתה שונה, טובה יותר, הדברים היו מתנהלים אחרת. להמשיך לקרוא

מחשבה מייצרת מציאות

כשהייתי בת 15, למדה בכיתה שלי נערה בשם סילביה סרסאנו. היא לא היתה בחורה יפה, ולא אגזים אם אומר שהיתה מכוערת – עיני צפרדע בולטות, אף רחב ושטוח ופה גדול מדי. היא לא היתה נחמדה או נדיבה, וגם לא חכמה.

אבל מה שבלט מאוד אצלה, באופן שלא הצלחתי לתפוס, היתה ההצלחה האדירה לה זכתה בקרב הבנים. בכל מסיבה ישבו הבנות בצד, וחיכו שהבנים יזמינו אותן לרקוד. סילביה תמיד זכתה להזמנה הראשונה, ולא חזרה לשבת עד סוף המסיבה. אני, לעומתה, חיכיתי לפעמים המון זמן עד שהזמינו אותי לרקוד. ישבתי שקטה ומיואשת, וראיתי את סילביה המכוערת רוקדת, בלי להבין איך היא עושה את זה.

לעיתים קרובות חיכו לסילביה בחורים בשער בית הספר בסוף יום הלימודים, כדי ללוות אותה לתחנת האוטובוס. היא התייחסה למעריצים שלה בבוז, והם המשיכו ללוות אותה בנאמנות. בזמן שצעדתי לבד לתחנה, תהיתי בקנאה מה הפך אותה לכל כך מושכת עבור הבנים, למרות המראה והאופי שלה. פעם אחת אפילו נחת בכיתה מטוס נייר באמצע השיעור, ועליו שיר אהבה לסילביה.

יום אחד, הלכתי אליה במסגרת תרגיל שקיבלנו בבית הספר. מאחר שלא היינו חברות, זה היה הביקור הראשון שלי בביתה. לא היה בבית אף סימן לאב. אמא של סילביה היתה כל מה שהיה לה. אחרי שאכלנו, ביליתי בחברת סילביה ואימה. אמא של סילביה התייחסה אליה בכבוד רב ולא הפסיקה להמטיר עליה מחמאות על יופייה ועל חוכמתה. היה ברור שהיא אוהבת את סילביה, ושבתה חלק חשוב מחייה. לא משנה מה סילביה הייתה אומרת, פניה של אמה היו קורנות מגאווה. היא הייתה קוראת לה "נסיכה יפהפייה" ומשבחת אותה על מראה החיצוני. שמעתי אותה אומרת: "איזה עיניים מדהימות יש לך" וגם "את הכי יפה מכל החברות שלך", "היום את נראית כמו דוגמנית" או "גם אם את לובשת שק של תפוחי אדמה הוא הופך להיות שמלת נשף עלייך". כמה פעמים היא הייתה חוזרת על המשפט הבא:"אין גבר שיעמוד בקסמייך". להמשיך לקרוא


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע