יצירת מציאות

אהבה מרפאת מבפנים – סטיוארט בלקברן



הרעיון שאהבה מרפאת אינו חדש, אך למרות זאת מרבים להתעלם ממנו.
רובנו מכירים בכך שאם יש לנו אנשים המראים שאכפת להם מאיתנו, זה מסייע בתהליך הריפוי.
וכשאנו אוהבים את עצמנו ע"י כך שנדאג לגופנו בכללותו, זה לא נותן למחלה לפרוץ.
אנו גם מכירים בכך שרוב המחלות באות מסטרס, הקונפליקט בין רעיונות ורגשות בתוכנו.
אבל, אני לפחות, ביליתי זמן רב כשאינני מקשר בין האהבה שאנו מדברים עליה כאן, לריפוי. זה היה עמום מדי.
כמובן, אני יכול לחוש אהבה וזה נחמד, אבל האם זה מועיל להצטננות שלי? להמשיך לקרוא

איך להתמודד עם אכזבות?


"אני לא מוכנה לבקש את מה שאני רוצה, כי אם לא אקבל אותו, לא אוכל להתמודד עם כאב האכזבה"

"אני מעדיפה לא לצפות, כך גם לא אתאכזב"

"התרסקתי אחרי הנפילה האחרונה, אני לא מנסה שוב"

לאכזבה יש צבע שחור וטעם מר שמשאיר אותנו חלשים וחסרי אמון להמשיך הלאה.

חוסר אמון לגבי היכולת שלנו לבחור נכון, חוסר אמון לגבי האמינות של אנשים אחרים כלפינו וחוסר אמון בחיים עצמם.

וכשמצטברים הזיכרונות של אכזבות בתוכנו, הפחד לסבול גדל ומתעצם.

להמשיך לקרוא

כך מירב יצרה מציאות

שלום לכם,

רציתי לשתף אתכם במייל שקיבלתי מתלמידה יקרה וותיקה לגבי יצירת מציאות.

היא הסכימה שאפרסם את הסיפור שלה אך ביקשה שלא אציין את שמה. בנוסף היא צרפה גם תמונה וגם בה לא תראו את פניה.

"הי קריסטינה,
מה שלומך? מקווה שהכל בטוב 

רציתי לספר לך סיפור קטן ומשעשע שקרה לי לאחרונה.

בעקבות השתתפותי בסדנת ההונה בשבוע שעבר – חזרתי לעיין בספר שכתב ד"ר סרג' קהילי קינג שקיבלתי ממך בזמנו.
בספר מדובר על טכניקות שונות של דמיון ויצירת מציאות וד"ר קינג סיפר בו על "ניסוי" שעשה בהתמקדותו בדימוי יוצא דופן כלשהו, מתוך ציפייה שהתמקדות זו תיצור את מימושו של הדבר במציאות. הוא התמקד ב'ציפורן כחולה' ומפרט בספר כיצד כעבור שלושה ימים סיפרה לו אשתו על אדם שנתן לאשתו ציפורניים כחולות במתנה ליום הולדתה.

להמשיך לקרוא

למה דווקא עכשיו זה קורה


למה בדיוק עכשיו התעורר העם והתחיל לצאת לרחוב ולהפגין?
מה קרה בשבועות האחרונים שהדליק את המאבק?

מה גרם לאותם האנשים, שעד עכשיו ישבו כל אחד בביתו וקיטרו על המצב אך לא עשו דבר כי "ממילא זה לא יעזור" 
להקים אוהל באמצע התנועה והזיהום של תל אביב, בתנאי מעברה?

מה דחף פתאום 150,000 איש מכל הקשת החברתית והפוליטית של הארץ לצאת ביחד ולהפגין למרות החום והצפיפות, למרות שקל יותר לשבת מול המסך ולהגיד, "טוב, בוא נראה מה קורה ברחוב.."

על פני השטח לא היה איזשהו מקרה ספציפי דרמטי שאפשר להצביע עליו בחודש האחרון.

גם לא קרה שום דבר דרסטי בשנה האחרונה שיכול להסביר את התופעה הזו.

אולם על פי ההונה אנו יכולים לראות תהליך שהתרחש באופן בלתי פוסק "מאחורי הקלעים" בתודעה של העם שלנו.

אותה סיבה שגורמת לבן אדם לקום ולעזוב עבודה שלא מספיק מתגמלת אותו, בזמן נתון מסויים ולא לפני, 
אותה סיבה שדוחפת אישה מוכה להחליט יום אחד שהיא לא מוכנה יותר לקבל מכות ולא לפני כן, 
אותו תהליך התרחש גם בתודעה של העם שלנו.

זהו תהליך של הגברת ההערכה העצמית של העם – כעם.

להמשך המאמר

לוותר או להתעקש

לעתים, אנו מתחילים לעבוד לקראת הגשמה מסוימת ונתקעים בחוסר תוצאות.
אנו ממשיכים לעשות את הפעולות שלדעתנו יביאו לנו את התוצאות הרצויות, אך עדיין הן לא מגיעות,
או מגיעות באופן חלקי בלבד.

באיזה שהוא שלב, כשמגלים שהמאמץ ממשיך והתסכול מתגבר, עולה הספק אם המטרה נכונה,
אם שווה להמשיך להשקיע אנרגיה וזמן (ולפעמים גם כסף) ואם לא יותר חכם לוותר עליה.

הרגע הזה הוא נקודה קריטית בהצלחת ההגשמות שלנו.

אם נוותר בנקודה זאת, עלול להישאר ספק פנימי אם עשינו נכון, אם לא היינו צריכים להתעקש יותר. ואם נמשיך ועדיין לא נראה תוצאות, נשאל את עצמנו אם לא היינו צריכים לוותר יותר מוקדם ולחסוך לעצמנו תסכול, אנרגיה וזמן מיותר.

איך נדע מה לעשות?
הנה כמה הנחיות שיוכלו לסייע לכם בזמן הזה.

להמשיך לקרוא

למי שייך האושר שלך?

מאת – ד"ר סרג' קהילי קינג

 

לא מזמן, מצאתי את עצמי מאד לא מאושר בגלל משהו שעשה מישהו. ככל שהפכתי פחות ופחות מאושר,   הזכרתי לעצמי שהאושר הוא בחירה, וכמובן שמיד התחלתי להשתמש בטכניקות של HUNA כדי לחזור       ולהיות מאושר  (במיוחד טכניקות DMT, מחילה ומתן רשות).
הבעיה הייתה, שבמקרה זה, הם לא פעלו כמו שציפיתי. אמנם הם סיפקו הקלה מהמתח והפיגו את הכעס,
אך בכל זאת עדיין לא הייתי מאושר.

ואז, התחלתי לחשוב על העדר האושר עצמו. כמובן, שהיה פה ביטוי של "התנגדות" מצידי, אך התנגדות למה? חווית העדר האושר הראשונה שלי נגרמה על ידי התנגדותי וכעסי על מה שמישהו אחר עשה, אך לאחר התרגול שעשיתי עדיין הרגשתי דיכאון כלשהו. אני יודע שדיכאון קשור לתחושות של חוסר שליטה, אך ויתרתי כבר על השליטה באדם שכעסתי עליו, אז מה, אם כן, הייתה הבעיה שלי? להמשיך לקרוא

מה הקשר בין סילביה המחוזרת והשלום במזרח התיכון

קריסטינה מתארחת בתכנית רדיו כל השלום

מה הקשר בין אישה שמתקשה להיכנס להריון לבין הפלסטינים ואנחנו?
מה עוד נחוץ לנו מלבד להכיר את הרצון לשלום ולפעול במרץ למענו?

איזה פסולת כדאי לזהות ולנקות, לפני ששותלים?
איך מייצרים את המציאות שאנחנו רוצים, למרות כל המכשולים?

מה קורה כאשר מה שאדם אחד רוצה נוגע לאנשים אחרים, שאולי אינם רוצים?
ומה זה שמאניזם עירוני?

האזינו לקריסטינה בר-סלע, מורה, מרפאה ומדריכה בשיטת ההונה HUNA שהיא שמאניזם שבא מהוואי.
היא יכולה ללמד אתכם איך להשתמש בכוח המחשבה כדי ליצור מציאות רצויה ולהגשים משאלות.
הקשיבו היטב, כדי שתוכלו לפעול ביתר יעילות, אם אתם באמת רוצים שלום.

אלוהה לכולם ! "חיים אחרים"

מאת:מיה הוד
20/09/07

ערב אחד, כשסרג' קהילי קינג היה בן 14, השתוללה בחוץ סופת ברקים אדירה. אמו פחדה, ובהישמע הרעמים הראשונים היא לקחה את כל הילדים והכלב להתחבא במטבח. סרג' עמד להצטרף אליהם כשאביו הורה לו לבוא אחריו החוצה. הרעמים היו חזקים ולוו בהבזקי ברקים מכל הכיוונים, אבל סרג' יצא איתו למרות הפחד.
כשעמדו יחד במרפסת חיבק אותו אביו ואמר שאין ממה לדאוג, כי אם ברק יפגע בנו נמות כל כך מהר שאפילו לא נשים לב, ולכן מוטב שנהנה מהיופי של מה שאנחנו רואים. כשסרג' התחיל להסתכל על ברקים במקום לפחד מהם, התחיל המסע השמאני שלו.

קהילי הוא שם המשפחה ההוואיית המאמצת של סרג', וקינג הוא שמו של אביו. אביו היה רופא, דיפלומט ושמאן, וכשסרג' היה בן 14 קידש אותו בטקס חניכה לדרך השמאניזם ההוואיי. כעבור שנתיים הוא מת, וכשסרג' התגייס לצבא משפחתו של אביו יצרה עימו קשר והמשיכה לאמן אותו. בגיל 18 הוא אומץ כנכד לג'וזף קהילי מהאי קאוואי, והפך לחלק מהמשפחה. את האימון בבית קהילי הוא המשיך בתרגול שמאני במדינות אפריקה המערבית, שנמשך שבע שנים. לאחר מכן העמיק במסורות אחרות בעולם. היום הוא מלמד כיצד להשתמש בשיטות שמאניות לריפוי ולעזרה בגילוי היכולת היצירתית לשנות את החיים. כשהחל ללמד אנשים מערביים הבין סרג' שאם אין בימינו זמן לטקסים ולפולחנים, כדאי למסור את התורה בדרך שתתאים גם לחיי המערב, ואז הגה את השמאניזם האורבני – ההונה (huna, בהוואיית: הסוד). להמשיך לקרוא

לחיות באושר בלתי תלוי בדבר

לחיות באושר טבעי שזורם מבפנים והוא לא קשור בנסיבות חיצוניות, זו משאלת העל ומשאלת ה 'אם' הכוללת בתוכה את כל המשאלות.

במבט ראשון כזה דבר נשמע בלתי אפשרי. אנו כל כך תלויים בעולם החיצוני כדי לשמוח שאין באפשרותנו לדמיין אופציה כזאת.

מה, איך אני אהיה מאושרת, אם עדיין לא מצאתי את בן זוגי המיועד? כך אמרה לי תלמידה שהנושא מאד עניין אותה.

אז היא פגשה בחור שהקסים אותה. גם הוא התאהב בה ולאחר זמן קצר יחסית החליטו להתחתן. להמשיך לקרוא

הורות אשמה ומה שביניהם

אחת מתלמידותי, בתיה, ביקשה להתייעץ איתי לגבי הבעיה שיש לה עם ילדיה, ובאופן ספציפי יותר, לגבי הבעיה שיש לבנה, עדו, בבית-הספר.

המורה של עידו, בנה בן התשע של בתיה, הציגה בפניה תלונות חמורות לגבי ההתנהגות שלו בכיתה: הוא מדבר בלי הפסקה, לא מרוכז, מפריע בשיעורים, ולפעמים אף מגלה סימני אלימות. הילדים האחרים לא כל-כך אוהבים אותו והוא חווה דחייה. לבתיה ברור שגם המורה לא אוהבת את בנה.

שאלתי אותה מה היא עצמה מרגישה כלפי הילד, והיא ענתה לי שהיא כועסת עליו מאוד וגם מאוכזבת ממנו. היא ציפתה שיצליח, וקשה לה מאוד לקבל את העובדה שבנה נחשב לילד "בעייתי".

בתיה היתה מאוד רוצה לעזור לעדו ומנסה להסתיר ממנו את תחושותיה, משום שמובן שאינה רוצה להכביד עליו. אבל, מעבר לכל, היא חווה תחושה עמוקה שמכרסמת אותה מבפנים: שהיא אם לא מספיק טובה, ושלו היא היתה שונה, טובה יותר, הדברים היו מתנהלים אחרת. להמשיך לקרוא


דוא"ל*

לא אשתף את המייל שלך עם אף אחד,
מבטיחה. קריסטינה בר סלע